1. משמצה, אם בכינוי גנאי ואם בכתיבת דבר לא נכון (עובדה שאפשר להוכיח שהיא לא נכונה).

2. דבר שנאמר לפחות לאדם אחד זר, מעבר לאדם המושמץ עצמו.

3. המידע הופיע באופן פומבי כלשהו: שיחה ברחוב, ראיון ברדיו, מכתב שהופץ,

4. במסגרת דיון, ראיון בעיתון, טוקבק באינטרנט וכו'.

5. המשמיץ התבקש לתקן את מה שנאמר על ידו וסירב או שעשה זאת באופן

6. לא פרופורציונלי לאמירה המקורית.
   
   מתיי אפשר להגיש תביעה?

​

• כשיש הוכחה שהדברים נאמרו או נכתבו.

• כשיש שני עדים או יותר ששמעו או ראו את ההשמצה

• (לפי החוק די בעד אחד אבל איננו ממליצים להסתמך על אדם אחד בלבד).

• כאשר ניתן להוכיח שנגרם נזק כלשהו.

• במידה ולאדם המושמץ יש מוניטין טוב ואינו מצדיק את ההשמצה.

• במידה והדברים לא נאמרו בישיבת כנסת, ועדה ממלכתית, ישיבת מועצת העיר,

• במסגרת דיון בבית המשפט, בחומר כתוב שהוגש לתיק בית המשפט,

• כשלא ידועה זהות המשמיצים או בתלונה למשטרה או למקום העבודה

• (כשמותר היה להתלונן אצל אותו גורם).

• כשהדברים לא נאמרו כביכול כ"סאטירה", בתוכנית בידור או בקריקטורה

• או בדרך הומוריסטית ומוגזמת במטרה לבקר.
  
  מה בודקים במסגרת התביעה:

​

• האם מה שנאמר נחשב כ"דעה" מקצועית שזכותו להשמיע דעה,
  או שהוא הוצג כ"עובדה", כמידע אובייקטיבי לגמרי.

• האם הציבור היה רואה את הדברים כ"עובדה" או כ"דעה".

• האם נגרם נזק לאדם המושמץ ואם כן – באיזו דרגה.

• איך בית משפט רואה את הנזק ולא איך האדם עצמו רואה אותו.

• האם הגורם המפרסם עשה מאמצים כנים "להקטין נזק", לפרסם התנצלות,
  חרטה או לתקן את הדברים, ברגע שהבין שטעה או פגע.
  
  מהן האפשרויות יש למי שנפגע מתביעת לשון הרע?

• להגיש תביעה אזרחית, בגובה 50,000 שקל ללא צורך להוכיח שנגרם נזק.

• לתבוע סכום גבוה, כמה מאות אלפים או בגובה רב יותר אם ניתן להוכיח נזק אמיתי שנגרם בעקבות הפרסום (לדוגמא עסקה שבוטלה בעקבות המידע, מקום עבודה ממנו פוטר לאור הדברים וכו'). ניתן לשלב את התביעה בטענות נוספות מתחום הנזיקין.

• להגיש נגד הפוגע תביעה פלילית, קובלנה, ממש בדומה לתיק פלילי שמנהלת המדינה נגד עבריינים פליליים, שבסופו הוא יוכל להיות מורשע בפלילים, תיאורטית – לקבל מאסר או מאסר-על-תנאי וכמובן קנס או עונש אחר.

• לפעול בשתי החזיתות: גם בתיק פלילי וגם בתביעה אזרחית, כאשר זו לא סותרת את זו.